מאירי על בבא בתרא קנ״ז

1 המשנה התשיעית והכונה בה לבאר ענין החלק החמישי והוא שאמר נפל הבית עליו ועל אביו עליו ועל יורשיו עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעלי חוב יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואחר כך מת האב ויורשי הבן אומרים האב מת ראשון ואחר כך מת הבן בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן נפל עליו הבית ועל אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה ואח"כ מת הבעל ויורשי אשה אומרים הבעל מת ראשון ואח"כ מתה האשה בית שמאי אומרין יחלוקו ובית הלל אומרים הנכסים בחזקתן וכתבה בחזקת יורשי הבעל ונכנסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האשה נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו אמר ר' עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן אמר לו בן עזאי על חולקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין אמר הר"ם מה שאמר יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואחר כך מת האב אין להם תועלת עם יורשי הבן לפי שיורשי הבן ירשו זקנם כשמת כמו שקבענו עקר בפרק שלפני זה אבל אומר זה לבעל חוב דכן יורשי הבן ר"ל שאותם שזכו בנכסיו כמו שזכו בהם היורשים ומה שאומרים בית הלל נכסים בחזקתם ר"ל בחזקת יורשי האב כבר ביארנו במקומות מסדר נשים ששם כתבה נופל על מנה מאתים שהוא שטר כתבה עם התוספת שהוסיף לה משלו ונכסים הנכנסין והיוצאין עמהם נכסי מלוג וכבר בארנו זה לשם ומה שאמרו בכאן נכסים בחזקתן הוא נכסי צאן ברזל ולא נתבאר בתלמוד בחזקת מי והיתה המסקנא יחלוקו מזה למדנו שיורשי האשה נוטלין כל נכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל לבד וכבר נתבאר בשביעי מיבמות ובהרבה מקומות אחרים איזה נכסים הם הנקראים נכסי מלוג ואיזה מהם נקראים נכסי צאן ברזל זה שאמר ר' עקיבא בחזקתן ר"ל בחזקת יורשי האם והלכה כר' עקיבא:

2 אמר המאירי נפל הבית עליו ועל אביו או על שאר מורישיו ומתו שניהם ר"ל היורש והמוריש והיתה עליו ר"ל על הבן כתבת אשה ובעל חוב ואין לו נכסים מצד אחר אלא מאותה ירושה בעל חוב או האשה אומרים האב מת ראשון ואח"כ מת הבן ונמצא שבשעת מיתת האב זכה הבן באותה ירושה ואנו נפרעים מאותה ירושה ושאר היורשים אומרים הבן מת ראשון ולא זכה בירושה כלל בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתם ר"ל בחזקת היורשים ואין נפרעים האשה והבעל חוב כלום וכן הלכה וכן הדין באיזה צד שמתו שניהם כאחד ולא נודע איזה מת תחלה כגון שטבעו בים או נפלו לאש או מתו ביום אחד זה במדינה זו וזה במדינה אחרת ואפילו היה זרע לבן אין אותו זרע חייב בכלום נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה תחלה וירשה הבעל ואנו יורשים את הבעל ויורשי האשה אומרים הבעל מת תחלה ואנו יורשים את האשה בית שמאי אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן כתבה ר"ל מנה מאתים ותוספת בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה ר"ל נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה וכן הלכה והתבאר בגמ' שנכסי צאן ברזל בחזקת שניהם ויחלוקו ויש מפרשים שאף במשנה נזכר כן ומה שאמר נכסים בחזקתן פירושו בחזקת שניהם ופירוש נכסים הוא נכסי צאן ברזל והטעם שמאחר שעיקרן לאשה ואחריותן על הבעל הרי יד שניהם שוה בו אבל כתובה ותוספת הוא ממון הנטל מן הבעל ומפני זה הוא בחזקת יורשי הבעל ואפילו פטרה מן השבועה היא ויורשיה ממנו ומיורשיו שאם לא כן אין אנו צריכין לזו שהרי אין טענה ליורשי האשה שאין אדם מוריש שבועה לבניו ונכסי מלוג הם ממון האשה ואין לבעל בגופן כלום ומפני זה הם בחזקת יורשי האשה נפל הבית עליו ועל אמו יורשי האם אומרים הבן מת תחלה ונמצא שלא זכה בירושת אמו והרי אנו יורשים אותו ויורשי הבן שהם אחיו מאביו אומרים האם מתה ראשונה וזכה הבן בירושתה ואח"כ מת הבן ואנו יורשיו אלו ואלו מודים שיחלוקו אמר ר' עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן ופירשו בגמ' בחזקת יורשי האם שהוחזקה הנחלה לאותו השבט ויורשי הבן מכוונים לעקור נחלה זו משבט זה שהוחזק בה לשבט אחר וכן הלכה:

3 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

4 המלוה את חברו בשטר אע"פ שלא פירש בהדיא שיהו כל נכסיו אחראין וערבאין מן הסתם כל נכסיו אחראין לחוב זה ואם מכר בעל חוב טורף מן הלקוחות ואין צריך לומר שאם הוריש גובה מן היורשין ודברים אלו בקרקע הא במטלטלין אין בהם טירפא אא"כ הקנה באגב קרקע כמו שביארנו פרק חזקת המלוה את חברו בעל פה בעדים אינו גובה אלא מנכסים בני חורין הא מבני חרי מיהא גובה וכן אם מת גובה מן היורשים מלוה על פה גובה מן היורשים כמו שיתבאר אבל אם מכר אינו טורף מן הלקוחות:

5 זה שאמרו במלוה בשטר שטורף בה מן הלקוחות פירושו בקרקעות שהיו לו בעת שלוה שחל השעבוד עליהם בשעת הלואה אבל אם קנה קרקעות אלו אחר שלוה ומכרן אין בעל חוב טורף מהם שהרי לא חל השעבוד עליהם ומ"מ אם הם בידו עדין הרי אמרו מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה בין שהיתה לו בשעת הלואה בין שבאה לו אחר כן והרי חובו אצל אותם הנכסים כמלוה על פה וכן אם מת והורישן גובה אותם מן היורשים ומ"מ אם כתב לו בשעת הלואה דאקנה ר"ל ששעבד לו נכסים שיש לו ושהוא עתיד לקנות מכיון שקנאם חל עליהם השעבוד ואם מכרם טורף בעל חוב מהם ואע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בזו תכף כשקנאה נשתעבדה לכל הקפותיו מאליו כמו שאמרו מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה וכיון שנשתעבדו לו מאליהם ומן הסתם ר"ל אע"פ שלא כתב דאקנה למה נפקע שעבודם כשמכרם אלא שחסו על הלקוחות מפני שהם סוברים שאינה משועבדת להם אחר שלא כתב דאקנה וכי כתב לו מיהא חזר הענין לדינו ונשתעבד משעת המקח מן הדין ולא מצד הקנאתו וכן בכל שעבוד שכתוב בו דאקנה כגון מכר או מתנה באחריות היו עליו חובות הרבה ולא היה בידו כדי להיות כלם גובים חובותיהם כל הקודם זכה ובעל חוב מאוחר שקדם וגבה לא גבה ומוציאין אותה מידו בקרקע אבל לא במטלטלין שאין במטלטלין דין קדימה זה שאמרו בקרקעות שהקודם תחלה דוקא בקרקעות שהיו לו בשעה שלוה אבל אם קנאם אחר ההלואה כלם שוין בו אפי' קנאם אחר שלוה מן הראשון קודם שלוה מן השני חולק בה השני עמו וכן כלם ומ"מ אם כתב לו דאקנה גובה הקודם ובלבד באותם שקנה קודם שלוה מן השני כיצד לוה וכתב לו דאקנה ואח"כ קנה שדה ואחר שקנה לוה מן השני הרי הראשון קודם בו וכן בכלם כמה שיהיו אבל אם לוה וחזר ולוה ואחר שלוה משניהם קנה קרקע אע"פ שכתב לראשון דאקנה הרי יד השני שוה עמו וכן כלם ויחלוקו וגדולי המחברים כתבו שכל שקדם וגבה גבה:

6 המוציא שטר חוב על חברו והלה הוציא שטר שמכר לו שדהו אחר זמן ההלואה וטוען עכשו אלו הייתי חייב לך היאך מכרת לי את השדה ואם הוצרכת למעות היה לך להפרע ממני ולא שתמכור לי שדך אין זה כלום שהרי אפשר שזה היה מתירא עליו שיעלים מעותיו ולא היה יכול למשכנו ועכשו מכר לו קרקע שיהא בידו למשכנו ופרשוה בתלמוד המערב כתובות פי"ג ה"ח אע"פ שאין הקרקע שוה ככל החוב וכן אמרו שם הגע עצמך דהוה ליה קרקע יכיל הוא מימר קרקע טב אנא בעי הגע עצמך דהוה ליה קרקע טב יכיל מימר דידי אנא בעי ומאתה אם הוא מכר עדית וגובה בינונית איני רואה פקחותו היכן הוא אלא שאמרו שם טעם אחר לית בחיילי טרחיהון דתרי כלומר ואחר שראיתי שהיה לי לגבות קרקע ממך מכרתי לך את שלי ליטול מעות ממנו ואתפרנס בקרקע שאגבה ממך ופירשו במקומה במסכת כתובות פרק אחרון שדברים אלו אינן אלא במקום שאין נותנין את המעות עד שיכתבו את השטר אבל במקום שנותנין את המעות תחלה ואח"כ כותבין את השטר ודאי יכול לומר לו היה לך ליפרע את שלך כמו שיתבאר במקומו דבר זה אפילו במי שלא כתב לו דאקנה הוא נאמר שהרי אע"פ שאין קרקע זה משועבד לו אם מכרן הרי מ"מ הוא סבור עליו שלא ימכרנו ומיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה כמו שביארנו:

7 שטרי חוב המוקדמין פסולין שהרי זה שלוה בתמוז וכתב שטר מניסן טורף כל מה שמכר זה מניסן ועד תמוז שלא כדין והמאוחרים כשרים שהרי זה שלוה בתמוז וכתב לו שטר מתשרי הבא אחריו תבא עליו ברכה שמחל שעבודו בכל מה שימכר מתמוז ועד תשרי ומ"מ דוקא בשכתב לו דאקנה שהרי אם לקח זה אחר תמוז כבר היה משועבד לו ואין כאן חשש זיוף אבל אם לא כתב לו דאקנה יש כאן לחוש שמא יקח זה אחר תמוז ונמצא שלא נשתעבדו לו שהרי לא היו לו בשעת ההלואה וכשיוציא זה שטרו מתשרי יאמר שכבר היו לו אותם קרקעות בשעה שלוה וכשמוכרם אח"כ הוא טורפם שלא כדין ולפיכך כל שלא כתב לו דאקנה אף מאוחרים פסולין:

8 מי שמכר שדה לחברו והשביחה לוקח מחמת הוצאה והרי היא יוצאה מתחת ידו מטירפת בעל חוב של מוכר כשהוא גובה מן המוכר גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין ומ"מ שבח זה הוא כלוה ולוה וחזר וקנה שיחלוקו וכבר ביארנו ענין זה במציעא פרק ראשון:

9 מלוה על פה כבר ביארנו שהיא נגבית מן היורשים ואין אנו צריכין לבא בה משום מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם הא לא נאמר מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אלא במטלטלין שהניח אביהם וקודם תקנת הגאונים בין במלוה בשטר בין במלוה על פה ומצוה זו יש אומרים שאינה אלא על הבנים מפני כבוד אביהם אבל על יורשים אחרים כגון אחים או שאר קרובים אין למצוה זו מקום בה ואף על הבנים מצוה היא ואין כופין עליה ומה שאמרו בכתבות אי אמר לא ניחא לי למעבד מצוה מאי מכין אותו עד שתצא נפשו דוקא באב עצמו ולדעת האומר שעבודא לאו דאוריתא אפילו מבני חרי ומצד מצוה כופין אותו אבל ביתומים לא ואם תפש מחיים תפש כמו שיתבאר במקומו:

10 בן שלוה בחיי אביו ומת בחיי אביו והניח בן וכשמת הזקן נעשה בן זה יורש אין בעלי חוב נפרעין מבן זה אע"פ שמכח הלוה הוא יורש אין דנין אותו אלא כיורש את הזקן במקום אביו וכמו ואמר תחת אבותיך יהיו בניך ואחר שאין הוא עצמו משועבד אין ירושתו משועבדת ולמדת שאין בעל חוב נוטל בזו בראוי וכן הדין בשאר יורשים כגון שמת ראובן אחיו של שמעון והניח בן ואח"כ מת שמעון בלא יורש ונמצא בנו של ראובן יורשו אין בעל חוב של ראובן גובה ממנו ואע"פ שאין לומר כאן תחת אבותיך וכו' מ"מ מדת הדין אחת היא וקרא אסמכתא בעלמא וכן יראה ממה שאמרו בסוגיא זו נפל הבית עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתבה ובעל חוב יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ובעל חוב אומר האב מת ראשון מאי לאו יורשי האב בני מורישיו אחי ופירוש מורישיו אחי כגון שנפל הבית על שני אחים ר"ל ראובן ושמעון ואומרים יורשי האב שהם בני ראובן ראובן מת ראשון ונמצאנו אנו יורשיו של שמעון אלמא אף בשאר יורשים כן ומה שתירץ לא יורשי האב אחי אין הלכה כן ואינה אלא דחייה בעלמא כמו שפירשנוה במשנה אף בשיש זרע לבן ונמצא שאין בעל חוב נוטל בראוי אלא לענין שבח שהשביח לוקח ומ"מ חכמי הדורות שלפנינו נוטים בה ידעת אחרת לומר דוקא באבי האב ומטעם תחת אבותיך וכו' ומפרשים יורשי האב בני אעליו ועל אביו וחזקו הטעם שמאחר שנאמר בה שקשה היא בדיני ממונות אין לך בו אלא חדושו והוא אבי אביו הא בשאר יורשין בעל חוב נוטל בראוי ואין הדברים נראין כלל וכל היורשים הוא מגוף החדוש ואין מדת הדין לוקה ליחלק בחנם וחכמי הצרפתים כתבו בשמועת יתומים שגבו קרקע לעיל קכ"ד ב' שאין בעל חוב נוטל בראוי כדברינו אלא שהם מפרשים את דבריהם ביתומים שאין בעל חוב נוטל בנכסים שקנו ובשבח שהשביחו וכן מה שפירשו חכמי הצרפתים בבכורות בענין ולא האשה בכתבתה שהוא הדין לבעל חוב הוא לדעתם מפני שאותה משנה לכאורה ביתומים היא שנויה אבל בעלמא בעל חוב נוטל בראוי שהרי גובה את השבח וכן יש שמעמידין דבריהם בנכסים שנפלו ללוה אחר מיתתו וכאותה סברא שכתבנו שאבי האב ושאר יורשים בדין אחד: